א

בליל ראשון מברכים שלשה ברכות להדליק ושעשה נסים ושהחיינו,
ונתנו הפוסקים ז"ל סימן עשה לך שרף ושים אותו על נס וראה אותו וחי,
גם נרמזו באותיות מספרם שהוא אותיות שלשה שגם בם סימנם שלש"ה ר"ת
* שעשה
* להדליק
* שהחיינו
* הנרות הללו וכו',
ואחר שהדליק נר א' יאמר הנרות הללו וכו', בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות
כמנין הנרות של כל שמונת הימים, ויעמדו אשתו ובניו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות:

ברכות להדלקת נרות חנוכה
סדר הדלקת נרות חנוכה



ב
אע"ג דבנרות שבת נוסח הברכה הוא להדליק נר של שבת,
בנרות של חנוכה מברכין להדליק נר חנוכה ואי אומרים של
כדי שיכוין המברך בר"ת נח"ל שוא שם קדוש הרמוז בר"ת נוצר חסד לאלפים
ובר"ת פסוק נפשינו חכתה לה', שגם הם ניצולו בשביל שבטחו בהשי"ת וציפו לישועתו,
ואמרתי בס"ד דלכן היה הנס בחודש כסליו דהראש וסופו כ"ו מספר שם הוי"ה,
ואותיות הנשארים באמצע הם ר"ת לפורקנך סברית יהו"ה,
שהוא תרגום של פסוק לישועתך קויתי ה':

ג
אם לא בירך שהחיינו בליל ראשון יברך בליל שני,
וגם האבל יברך שהחיינו, אבל אונן ידליק בלא ברכה ואם אפשר בשליח נכון ועדיף יותר

ד
מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח אפילו בזה הזמן שמדליקין בפנים,
ואם אין מזוזה בימין יניחה בימין, ואם יש מזוזה, יניחנה בשמאל הנכנס.
והרי שלשה מצוות ביחד כי האדם הנכנס ולובש ציצית שהוא טלית קטן שעליו
ור"ת שלהם צמ"ח ציצית מזוזה חנוכה, ובזכות זה יבא משיח צדקינו צמ"ח שמו,
ויתקיים פתחו שערים ויבא גוי צדיק כי ימין ושמאל תפרוצי,
וכשיניח החנוכה על מזוזת הפתח בשמאל יניח בלילה הראשונה את הנר
בקצה השני של מנורת החנוכה שהוא הרחוק מן הפתח,
ובליל שני יניח נר השני בצידו שיהיה קרוב לתח יותר מן הראשון,
ובן מתחיל להדליק עד שנמצא בליל שמיני אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש,
ובו מתחיל להדליק כדי שיפנה לצד ימין בהדלקה בכל לילה,
אבל אם אין מזוזה בימין דאז מניח החנוכה בימין יעשה להפך דמניח בליל ראשון הנר קרוב לפתח,
ובליל שני מניחו בצידו וכעזה"ד כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נר הנוסף

ה
מניחה למעלה משלשה טפחים, ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים,
ובדיעבד אם הניחה למעלה מעשרה יצא, וע"פ הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה,
ואם הניחה למעלה מעשרים אמה לא יצא י"ח

ו
צריך להדליקה במקום ההנחתה,
ואפילו אם בעל הבית חולה ושוכב על מטתו אין מביאין לו נרות חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אח"כ במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה,
ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה,
ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד וכאשר העלתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים:

ז
זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, וכשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק,
ואם התחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק אם לא הדליק בצאת הכוכבים ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים,
אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה, מיהו די בשנים נעורים:

ח
צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה,
ואם לא היה בה שמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהדליקה, אפילו אם הוסיף בה שמן אחר ההדלקה לא יצא ידי חובתו,
ואם בירך והדליק ואח"כ הרגיש שלא היה בה שמן - יכבנה ויוסיף בה שמן ויחזור וידליקנה, אך לא יברך פעם שנית,
על כן כל אדם יתן עיניו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור, כי יזדמן שאשה הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנר ע"י איזה מקרה לכך יראה תחלה ואח"כ יברך וידליק:

ט
אם הדליקה ווכיבתה הרוח
אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו לא יצא ידי חובתו, וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה,
אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה אינו זקוק מן הדין להדליקה, ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה:

י
הדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך
אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת להדליק וידליק הנשארים, אע"פ דאלו הנשארים הן מן ההידור
אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואח"כ נזכר אפילו שנזכר תוך כדי דיבור לא יברך ברכת להדליק, משום דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל,
אבל ברכת שעשה נסים וכן ברכת שהחיינו יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם כן העליתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים:
ואם הדליק נר אחד וקודם שהדליק השאר נשפכו,
או אם טעו ולא הזמינו נרות הצריכים לאותה לילה ששכחו מהם נר אחד ולא הרגיש בזה אלא עד שבירך,
לא ישיח אלא ימתין עד שיביאו לו האחד המשלים המנין וידליקנו, ואם שח לא יברך:

יא
מדליקין בבית הכנסת ומברכים,
אך צריך זה המדליק להדליק בביתו גם כן,
אם הוא אכסנאי אינו מברך בביתו שהחיינו מפני שכבר בירך בבית הכנסת דקימא לן ספק ברכות להקל,
וכן אם חל ליל ראשון של חנוכה בליל שבת דמברכין בו שהחיינו וכבר הדליק בביתו ובירך שהחיינו, ובא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו בביתם, לא יברך שהחיינו בהדלקת בית הכנסת מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שהחינו בביתם, דמספקא לן בדבר זה בסה"ק מקבציאל ולא איפשיט לן וספק ברכות להקל ועיין להרב זרע אמת סימן צ"ו והביאו הרב מחזיק ברכה ז"ל:

יב
שמן זית מצוה מן המובחר,
ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת, משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה, משום הקריבוהו נא לפחתיך,
אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי:

יג
אין להדליק קצת נרות משמן וקצת משעוה, כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו
ועוד אין בזה הידור מצוה,
ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שוין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה,
וטוב שזה נר הנוסף שקורין שמש יעשהו משונה מנרות חנוכה, כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נר חנוכה וכן אני נוהג:

יד
אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול,
אבל לנר הנוסף מותר ויש מחמירין גם בנר הנוסף,
וכפי הסוד אם נהנה מאורה עושה פגם גדול שיתאחזו החיצונים באור העליון וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, וכל זה הוא רק בזמן שיעור המצוה:

טו
סומא אשתו מדלקת,
ואם אין לו אשה ישתתף בפריטי,
ואם יש לו בית בפני עצמו ידליק ע"י סיוע של אדם אחר אך לא יברך:

טז
המנהג פה עירינו יע"א הבן אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור אלא יסמוך על אביו,
ואם נשא אשה ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם, אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואח"כ הולך ומדליק בחדרו:

יז
שנים או שלשה בעלי בתים שאוכלין כל אחד בפני עצמו ודרים יחד ישתתפו בפריטי כדין אכסנאי, וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו:

יח
טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף כדי לחנכם במצות, שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה, וכן אני נוהג וראוי לעשות כך,
אבל לא יתן להם להדליק מנרות של חיוב ודלא כמאן דהתיר בזה:

יט
קטן שהגיע לחינוך לא ידליק בשביל אחרים,
ואין מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצעי:

כ
נר חנוכה מדליק קודם נר שבת,
ואע"פ שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת, תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה,
ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד כנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם חס ושלום,
מיהו אם השבת הוא בליל שביעי או שמיני שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח, אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד ולא תמתין עד שידליק הכל,
וצריכין להזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואח"כ מדליקין, ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נר חנוכה ואח"כ מתפללים דהוי תרתי דסתרי:

כא
במוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה ואח"כ מבדילין, אבל בבית מבדיל ואח"כ מדליק נר חנוכה וזו הדרך הנכונה יותר:

כב
בחנוכה אין הולכים לבית הקברות ביום יארצייט כנהוג,
ומי שיש לו יארצייט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה,
אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א, וכן המנהג פה עירינו שהולכין על מצבת אדונינו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה בערב ראש חודש:

כג
ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סימן ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר,
ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבעה פעמים ויהי נועם וכו', ומזמור יושב בסתר וכנזכר בספר מועד לכל חי יעוין שם:

כד
אוכלין מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב שהיה ממלכי יון והמעשה הובא בספר חמדת הימים,
ונס זה נעשה קודם נס העקרי של חנוכה בכמה שנים, אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יון וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת לכך עושין לנס זה גם כן זכר בימי חנוכה, על דרך שאמרו לאכול זרעונים בפורים זכר לנס של דניאל עליו השלום וחבריו עליהם השלום (דניאל א).
ונראה לי בס"ד לרמוז טעם בחלב לשלשה מצות שגזרו לבטלם שהם חודש שבית מילה ומסרו ישראל עצמן עליהם, דאות ח' דחלב הוא אות ראשונה של חודש, ואות ב' דחלב הוא אות שנית של שבת, ואות ל' דחלב הוא אות שלישי של מילה:

כה
במזמור ארומממך ה' כי דליתני שאומרים קודם ה' מלך בשחרית אין צריך להתחיל לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ככתוב בסידורים,
ובנוסח על הנסים יאמר חשמונאי בחיריק כמן שכתב הפרי חדש ז"ל,
גם יאמר לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך,
גם יאמר וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו:

כו
בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בית יעקב ומזמור היום,
ואחריו מזמור שיר חנוכת הבית,
וקודם מזמור היום יאמר היום יום פלוני בשבת, ולא יסיים לומר שיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן כדרכו בשאר ימים,
ופה עירינו בגדאד יע"א היה מנהגם שלא לומר בחנוכה בית יעקב ולא מזמור של היום אלא אומרים מזמור חנוכה דוקא, ומזה כמה שנים תהילות לאל עשיתי המנהג לומר בית יעקב ומזמור היום גם כן כנזכר לעיל ונתיישב זה המנהג בעזרת השם יתברך:

כז
צריכין הנשים להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות כי כן קבלו עליהם מזמן קדמון ומפורש ב"בית יוסף" וב"לבוש" טעמים על מנהג זה,
ואנא עבדא אמרתי טעם ע"פ הסוד כי מצינו מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה כמו ענין ראש חודש, דבחנוכה מקבלת הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בחינת התפארת, שאינה טפילה אל בחינת התפארת כמו בימי החול, ולכן מאחר שהנשים מושרשים הם במלכות שיש לה תוספת בחנוכה, על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא והוא טעם נכון בעזרת השם יתברך:
וכתב בשולחן גבוה ראוי שיזהרו הנשים שלא לעשות כבוד ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכמו שכתוב בראש חודש יעוין שם, ועיין מועד לכל חי סימן ז"ך אות ס"ה יעוין שם וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה, ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה,
ושאלתי להרב הגאון החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג עיר הקודש תוב"ב בדבר זה וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכלל מימי חנוכה, אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר לא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל, ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו אך הנשים הבאים מחוץ לארץ כל אשה אינה משנה מנהג שהיה לה בחוץ לארץ עד כאן דבריו נר"ו:

כח
ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן,
וכן ירבה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס,
ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת,
ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה: