|
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת - לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר - הוֹתִיר לַשַּׁבָּת וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו - שֶׁהֵן שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד - לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא - סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת משנה, מסכת ביצה, פרק ב', משנה א :שני טעמים למצוות עירוב תבשילין א, משום כבוד שבת עיקר מטרת עירוב תבשילין בערב החג, היא לזכור את יום השבת ולהשאיר מנה יפה לשבת ב, משום כבוד יום טוב חכמים אסרו לבשל ביום טוב עבור שבת, שמא יבשל ביום טוב גם עבור ימי החול הסבר נוסף מאתר דעת אופן הכנת העירוב לוקחים פת ותבשיל לפני החג ומיעדים אותם לאכילה בשבת והנהוג הוא להניח פת, דהיינו לחם או מצה, (במשקל של כ-30 גרם) וביצה קשה :וכשלוקח את הפת והתבשיל לפני כניסת החג מברך בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב :ואחר כך יאמר בַּדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לְאַפוֹיי וּלְבַשוּלְי וּלְאַדְלוּקי שְׁרָגָא (וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא (לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת מי שאינו מבין את השפה הארמית אומר בלשׁון הקודש בָּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַדְלִיק נֵר (וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת (לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת יש לשמור על התבשיל והפת, עד לכניסת השבת. ניתן (ואף רצוי) לאכול אותם בסעודת שבת חג שמח ושבת שלום |